בגיל 28, אני מודיע לבנק טפחות (היום זה מזרחי-טפחות) שאני עוזב בסוף החודש. המנכ"ל דאז, חיים פריילכמן אמר לי: "לא עוזבים בנק בזמן מיתון" זה היה המיתון של 2003 שהחל עוד קודם לכן.

"אז למה אתה עוזב? הלשכה הכלכלית היא לא תקרת זכוכית. בקרוב מתפנה תפקיד של ניהול סניף תל אביב."

"אני עוזב כי אני הולך להקים משהו."

"בהצלחה! אבל כשלא תצליח אתה מוזמן לחזור…"

בינינו, להיות בבנק זה היה הדבר האחרון שמתאים לאופי שלי.

קפצתי למים. בלי משכורות ובלי ביטחון. באותה תקופה, הייתי רווק ובלי ילדים ואין ספק שזה אפשר לי לעשות את המהלך.

במקביל, עזבתי גם את העבודה השנייה, בחברת קידום, בה הדרכתי פסיכומטרי ו – GMAT. מתוך חששות, שאלתי אותם אם אוכל לחזור אם לא אצליח. (אולי חיים הוריד לי קצת את הביטחון…)